פסק-דין בתיק ת"א 3549-08

כללי

1. בפני תביעה שענינה נזקי גוף. מדובר בתאונת עבודה. התובע, יליד 25.8.1980, נפגע ביום 22.11.2006 באימון קרב מגע בו השתתף כמאבטח אצל הנתבעת 1. האימון בוצע כחלק מקורס מאבטחים שנערך ונוהל ע"י הנתבעת 3 עבור הנתבעת 1. האימון בו ארעה הפציעה הועבר ע"י מר רן אוזנה (הנתבע 5).
2. למען הסדר הטוב יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעות 2-1 בלבד (המעסיקה ומבטחתה). הנתבעות 2-1 הגישו הודעת צד ג' כנגד חב' "הולנדר" (ספקית הקורס). הצד השלישי הגיש הודעה לצד רביעי כנגד חב' הביטוח "שירביט", וכן כנגד מר אוזנה, כמדריך האימון. צדדי ג' ו-ד' צורפו להליך כנתבעים (ר' החלטה מיום 31.10.2011).
3. במישור נזקו של התובע, הוגשו חוות דעת רפואיות: ד"ר יפה דיויד, מטעם התובע, העריך כי הנכות הצמיתה כתוצאה מהתאונה עומדת על 28% (משוקלל): 20% בגין חוסר יציבות עקב קרע ברצועה לפי תקנה 48(2)(ב), ועוד 10% בגין קרע במיניסקוס. ד"ר משה לוינקופף, מטעם הצדדים-שכנגד, העריך שהנכות המשוקללת היא 19.25%. מומחה בית המשפט, ד"ר רון ארבל, אימץ את חוות דעתו של ד"ר יפה לעניין שיעורי הנכות הרפואית.
4. התובע הגיש תביעה למל"ל. הועדה הרפואית העמידה את נכותו על 28% (משוקלל) והמליצה להפעיל את תקנה 15 ברבע (ר' ת/6 בתיק מוצגי התובע). התובע קיבל מהמל"ל תשלומים וזכאי לקצבת נכות עד גיל 67, בסכום כולל ומהוון של 225,387 ש"ח (נכון ליום 14.7.2010; ר' חוו"ד דעת אקטוארית של האקטואר גד שפירא).
5. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעות 2-1 הוגש תצהירו של מר דוד לוי, מנכ"ל. מטעם נתבעת 3 הצהירו מר מיכאל הולנדר וכן מר יואב סולומון, מנכ"ל. מטעם נתבעת 4 הוגשו תצהירים של מר שוקי דנינו, ראש מנהל תלמידים בבי"ס למאמנים בוינגייט, וכן של החוקר מר אבנר בר. כן הוגשה חוו"ד של מר אלי גולן. מטעם הנתבע 5 הצהיר הוא עצמו. העדים הנ"ל נחקרו בפני. המומחים הרפואיים (כמו גם גם האקטואר גד שפירא) לא זומנו להחקר.
6. להלן אדון בשאלת האחריות לפציעת התובע. לאחר מכן אדון בשאלת הנזק.

שאלת האחריות

7. התובע הצהיר על נסיבות התאונה (ס' 8-6 לתע"ר):

"בתום ארבעת ימי האימון נדרשתי יחד עם חבריי לבצע בוחן מסכם אשר על פי הסברי המדריך התבצע בשיטת "Free style". במהלך הבוחן, אשר התקיים באזור המטווח, נערכו קרבות בסגנון "אחד על אחד". אציין כי לפני שהחל הבוחן לא הוסבר לי ו/או ככל הידוע לי, ליתר חבריי לאימון ולא תודרכתי אני ו/או ככל הידוע לי מי מחבריי לאימון, כי עלינו לבצע תרגילי חימום או תרגילי מתיחות בטרם ביצוע הבוחן המסכם, כל שכן לא בוצע תדרוך ו/או לא ניתן הסבר מסוג זה בטרם ביצוע בוחן ההטלה. במהלך הבוחן המסכם נכחו כ-10 עובדים נוספים של החברה אשר אינני זוכר את שמותם ופרטיהם. הבוחן בוצע על ידי שני זוגות מתאמנים במקביל בכל פעם. בזמן שהגיע תורי שלי ושל בן זוגי ובמהלך הטלה חשתי כאב חד בברך שמאל שלי, מעוצמת הכאב נפלטה מפי צעקה אז גם נפלתי מלוא קומתי אפיים ארצה".

8. בחקירתו סיפר כי במסגרת התרגיל "אמורים להגיע למטרה שבה האחר על הרצפה מרותק. כאשר כל האפשרויות פתוחות מלבד בעיטות לביצים או לאזורים רגישים או חניקות. מותר אגרופים ובעיטות, הטלות. כל דבר אחר מותר" (פ' ע' 13 ש' 3-1). בן-זוגו של התובע ניסה להפילו, וזאת על ידי החדרת רגלו בין שתי רגלי התובע, כדי לגרום לאיבוד שווי המשקל (עדות התובע, פ' ע' 21 ש' 6-1). כתוצאה מכך, "בסוף הרגליים שלנו היו משולבות. איך זה בדיוק ארע - אני לא זוכר בוודאות" (פ' ע' 21 ש' 9-8).
9. המדריך אוזנה התייחס לנסיבות התאונה, והצביע על הגורם שהוביל לפציעה (ר' ב"חקירת המדריך" בדו"ח החוקר מטעם "שחף מידע ושירותים בע"מ", נ/2, בע' 15):

"עפ"י מיטב זכרוני המקרה ארע במהלך תרגיל של ניטרול, מדובר בתרגיל בו עומדים 2 חניכים שמנסים לבצע הורדה לכיוון הקרקע, כשניתנו הנחיות מדויקות בתרגיל האמור, שאין לבצע בריחים, אין לבצע חניקות, אין לבצע נעילות, אין להתנגד לצד שמנגד ואם אתה מרגיש שאתה נופל יש לזרום עם הנפילה, לבצע בלימה כפי שנלמד. החניכים התאמנו עם בגדי ספורט ובפועל היו אמורים לנסות להפיל כל אחד בתורו בזמן קצוב את היריב, לתרגל הפלה ולתרגל נפילה. לא מדובר בהטלות ג'ודו - כיוון שהם ללא ביגוד מתאים לאחיזות בדש הבגד. האימון בוצע על המזרון, כל פעם עלה זוג על המזרון וביצע תרגול תוך כדי השגחה מלאה שלי. ניתנה ע"י הנחיה לסמן לא לפצוע אחד את השני. רלבנטית לעניינינו עפ"י מיטב זכרוני הבחור הפוגע החדיר את רגל ימין שלו בין רגליו של הנפגע ובהמשך נעל עם רגל ימין את רגל שמאל של הנפגע ובהמשך נוצר מצב ששניהם נפלו על המזרן דבר שגרם לפגיעה בבירכו של התובע. מדובר בפציעות שקיימות ומוכרות ויכולות לקרוא בכל עת ובכל הזדמנות בזמן אימון" (ההדגשה הוספה).

10. יוער כי התובע טען שנפגע בעמידה (פ' ע' 14 ש' 29-28). בטופס הדיווח למל"ל בל/250 נרשם: "במהלך קורס מאבטחים בתרגול קרב מגע בליווי מדריך הקורס נפל על ברכו השמאלית וחש בכאבים עזים והגבלה בתנועה" (ר' במוצגי ת/1 בתיק מוצגי התביעה). ב"תחקיר ארוע" של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נרשם: "ביצוע קרב בין החניכים, עבדי גיא הנפגע לבין ירוחם יפתח משתתף. במהלך הקרב בוצע נסיון הפלה ע"ג מזרון שילוב הרגליים בין החניכים גרם לנפילתם למזרון. במהלך הנפילה גיא נתן צעקה הברך שלי" (נספח ג' בתיק מוצגי "הולנדר").
11. בין אם הפציעה ארעה בעת העמידה או בשלב הנפילה, הגורם שהוביל להתרחשותה הוא "נעילת" הרגל של בן-הזוג ברגל שמאל של התובע. כך עולה מעדותו של מר אוזנה שצוטטה לעיל, לפיה " הבחור הפוגע החדיר את רגל ימין שלו בין רגליו של הנפגע ובהמשך נעל עם רגל ימין את רגל שמאל של הנפגע ובהמשך נוצר מצב ששניהם נפלו על המזרן דבר שגרם לפגיעה בבירכו של התובע" (נ/2 בע' 15). הנעילה היא שהובילה לסיבוב הברך, עד לפציעתה.
12. ואמנם, מהתיעוד הרפואי הרלבנטי עולה שהברך סבלה מחבלה סיבובית. בתעודת חדר המיון מיום 22.11.2006 נרשם: "היום במהלך האימון בעבודה היפרפלקסיה של הרגל שמאל ומאז כאבים עזים והגבלה בתנועה, לא מצליח כיפוף" (ר' ת/1 בתיק מוצגי התביעה). בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה נרשם: "במהלך אימון קרב מגע 22.11.2006 חבלה במנגנון סיבובי ברך שמאל" (ר' במוצגי ת/1 הנ"ל). ד"ר יפה מטעם התובע רשם כי שהתובע "סבל מחבלה במנגנון סיבובי לברכו השמאלית במהלך אימון קרב מגע" (ר' ב"תולדות הפגיעה" בחוות דעתו). התובע ציין בתשובות לשאלון: "במהלך תרגיל מסכם אשר נערך ביום הרביעי של שבוע אימוני "קרב מגע" - שיועד למאבטחים, ביצעתי נסיון הטלה יחד עם חניך נוסף על פי הנחיות המדריך כשפתאום סובבתי את ברכי השמאלית" (תשובה 31). (ההדגשות הוספו).
13. ראוי לציין כי התרגיל בוצע בסביבה בטוחה, על מזרונים (ר' למשל התמונות בנספחי ג' בתיק מוצגי "הולנדר" וכן התמונות שצורפו לדו"ח החוקר, נ/2). במהלך התרגיל פעל זוג בודד בכל פעם, וכל יתר הקבוצה ישבה והמתינה (עדות התובע, פ' ע' 21 ש' 20-19). המדריך השגיח על הזוג המתאמן (עדותו בפ' ע' 12 ש' 30-26; תשובה 101 בתצהיר תשובות לשאלון). "הוא [המדריך] ציוות לזוגות וגם הביאו לנו ציוד מגן ולבשנו אותו ואם אני זוכר נכון אמר דברים שאסור לעשות ובעצם התחיל המבחן הזה" (פ' ע' 21 ש' 26-25). המתאמנים צוידו במגן לפלג גוף עליון (עדות התובע, פ' ע' 17 ש' 18). ציוד המגן כלל "מגן ראש, מגן חזה, מגן אשכים, מגן קרסול" (ר' תשובה 108א' בתצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע). בשתי תמונות שהוגשו רואים את המתאמנים על מזרונים, יחפים, ומוגנים בציוד מגן (ר' נספח ג' בתיק מוצגי "הולנדר").
14. התובע טען שלא בוצעו חימום ומתיחות לפני התרגיל (פרק 3א לסיכומים). טענה זו לא הוכחה. ראשית, התובע אישר שבבוקר אותו יום התקיימה ריצת בוקר (פ' ע' 15 ש' 21-20, וש' 29-28; ע' 16 ש' 11-7; ע' 19 ש' 25-24). הוא לא זכר אם היו מתיחות לאחר מכן: "אני לא זוכר מתיחות לאחר מכן. מתיחות לאחר מכן אני לא זוכר שהיו. חימום זה לריצה. זה ריצה קלה לפני הריצה. יש חימומים ספציפיים לפני כל אימון. אני לא בקיא..." (פ' ע' 19 ש' 28-27). שנית, מר אוזנה הצהיר: "אם מדובר על שיעור הגנה עצמית שאנו מדברים עליו, אז כל החברה מגיעים, עושים חימום, ריצה מסביב למזרון, קצת מתיחות, מקבלים הנהלים מבחינת מה מותר ומה אסור" (פ' ע' 47 ש' 18-17). וכן: "אם [התובע] לא היה מבצע את זה, את החימום או התרגילים שעשינו לצורך כניסה לאימון, מן הסתם לא היה משתתף" (פ' ע' 47 ש' 29-28).